מְרַק אֶבֶן סִפּוּרֵי עַמִּים בַּחֲרוּזִים לְאַחַר שְׁנַת חֹרֶף אֲרֻכָּה, הַדֹּב הִתְעוֹרֵר. הוּא לֹא אָכַל כָּל הָעוֹנָה וְחָשׁ חַלָּשׁ בְּיוֹתֵר. הוּא נֶעֱמָד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, פִּהֵק וְנִמְתַּח, וְאָמַר לְעַצְמוֹ "אֲבוֹי לִי, אֲנִי רָעֵב כָּל כָּךְ..." * הוּא חִפֵּשׂ עַל הָעֵצִים וְגַם עַל הָאֲדָמָה, אַךְ לֹא מָצָא פֵּרוֹת וְלֹא תַּפּוּחַ אֲדָמָה. הוּא חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ, הָיָה כְּבָר מְיֹאָשׁ, אַךְ לֹא מָצָא אֹכֶל וְאַף לֹא דְּבַשׁ.